הגישור הזוגי הוא אלטרנטיבה טובה למאבק הגירושים המתנהל במגרש המשפטי.
פעמים רבות מדי, ההחלטה להיפרד הופכת למאבק גירושים מכוער, הגוזל משאבים כלכליים כבדים, ומשאיר אחריו צלקות ומשקעים נפשיים, שילוו את הצדדים וילדיהם שנים רבות לאחר הפרידה והגירושים.
זה לא חייב להיות כך.
למרות הכאב והכעסים, פרידה בין בני זוג לא מוכרחה ולא צריכה להתנהל כמאבק. לאחר שבני זוג מקבלים החלטה להיפרד, עליהם להחליט מהי הדרך הנכונה עבורם לניהול התהליך ולהסדרת כל הנושאים הנגזרים מהפרידה.
הגישור מציע דרך הפוכה מהמסלול המשפטי, וכתוצאה מכך בסיום התהליך יכולים הצדדים להביט זה בעיניו של זה, ולהמשיך הלאה לדרכם הנפרדת.
המגשר מוביל את הצדדים להסכמות באשר לסוגיות המהותיות: המשמורת, מזונות, הסדרי ראייה, וחלוקת הרכוש. אחת המטרות בגישור היא שהצדדים יצליחו לקיים ביניהם תקשורת אפקטיבית, כך שאחרי השלמת התהליך וקבלת הגט, הם יוכלו לקיים דיאלוג על הנושאים שעדיין מחברים ביניהם.
מדובר בתהליך מובנה, של הפרדת הרכיבים השונים של החיים המשותפים: הזוגיות, המשפחתיות, ההורות, הרכוש, משק הבית המשותף - לשתי יחידות נפרדות.
כשלעצמם, גירושים לא חייבים להתנהל כמאבק מכוער על חלוקת המשאבים ובוודאי שאינם צריכים להתנהל כקרב על גבם או על לבם של הילדים.
בני זוג שהם גם הורים, יכולים להיפרד זה מזה, אך לעולם לא ייפרדו מההורות המשותפת לילדיהם. מחקרים מראים, שהסתגלות הילדים לגירושים מושפעת משני משתנים עיקריים: יכולתם של ההורים לשמור על יחסים מכבדים ולתקשר ביניהם בכל הקשור לצרכי הילדים, וכן המשך קיום קשר יציב עם שני ההורים. הגישור המשפחתי מוכוון להשיג את המטרה הזו, בדיוק.
