חתימה על ייפוי כח מתמשך היא הדרך המיטבית לדאוג לעצמנו ולהתחשב בקרובים לנו, למקרה שנאבד, חלילה, את היכולת להבין בדבר.
זה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו; תאונה, מחלה, זקנה או אירוע אחר עלולים להביא אותנו למצב שבו נפגעת היכולת שלנו לקבל החלטות, באופן זמני או קבוע.
מי יקבע איך יתנהלו חיינו במצב כזה? למי תהיה הסמכות החוקית לטפל בענייננו, לפעול בשמנו ולקבל החלטות עבורנו בזמנים של פגיעה קוגנטיבית?
בניגוד למה שרבים חושבים, לבני המשפחה אין סמכות אוטומטית במצב כזה. קרבת דם אינה מספיקה. ברגע שאדם נמצא כלא כשיר לקבל החלטות בעצמו, אפילו בני המשפחה הקרובים ביותר אינם רשאים לקבל החלטות בשמו, לחתום בשמו, לפעול בנכסים שלו, אם לא יוסדר ההיבט המשפטי.
עד היום הכלי המשפטי היחיד לניהול ענייניו של אדם בעת שהוא מאבד את כושרו לקבל החלטות, הייתה מינוי אפוטרופוס בבית המשפט.
חסרונותיו של הליך זה רבים: דווקא בעת שיש צורך בפעולה דחופה, נדרשת פניה לבית המשפט; בני המשפחה הנמצאים בזמן של מצוקה ומתח, צריכים לפנות לעו"ד שיטפל עבורם בהליך, במקום להתפנות להתמודדות עם המצב; האפוטרופוס מפוקח על ידי בית המשפט, ועליו להגיש לו דוחות.
וכך, בשעה שהיא קשה ומשברית בלאו הכי, מוצאים עצמם בני המשפחה נגררים להליכים משפטיים, לצורך ביצוע פעולות בסיסיות ביותר עבור יקיריהם. החיים שהפכו קשים ממילא, מאתגרים אף יותר עם עול הבירוקרטיה.
כעת, סוף סוף מדינת ישראל "יישרה קו" עם מדינות מערביות אחרות, ותיקון לחוק מאפשר חתימה על "ייפוי כח מתמשך" – פתרון מתאים יותר, ללא צורך בפניה לבית המשפט.
ייפוי כח מתמשך מאפשר לאדם לקבוע מראש מי יטפל או יטפלו עבורו בענייניו השונים, ואיך ינוהלו חייו, רכושו וענייני הבריאות שלו, אם חלילה יהיה מוגבל מבחינה מנטלית. האדם שמתמנה למיופה כח נותן מראש את הסכמתו למינוי וחותם על המסמך, והוא מחויב לפעול בהתאם להוראות ולכבד את רצון החותם.
באופן זה, החיים פשוטים יותר גם עבור מיופה הכח, שיודע מה רצונותיו של הממנה, ובנוסף לכך, יכול לדאוג לענייניו של הממנה בלי הליכים משפטיים וללא פיקוח בית המשפט.