נטועים בעבר ופניהם אל העתיד
כשאני רוצה לקבל זווית התבוננות נוספת על אתגרים שעמם מתמודדים עסקים משפחתיים והמשפחות שמנווטות אותם, אני פונה לקבל השראה מהמקורות.
פניתי לתלמוד הבבלי כדי ללמוד ולהבין עוד על מה שמתרחש בין ההורים, כדור המייסד של עסק משפחתי, לבין צאצאיהם, בשלב של העברת שרביט הניהול לדור ההמשך בעסק המשפחתי.
אחת הסוגיות בתלמוד הבבלי היותר מוכרות לקהל הרחב, מזוהה בשם "תנורו של עכנאי" (תלמוד בבלי, בבא מציעא נט ע"א-ע"ב).
אביא בקצרה את עיקרי הדברים המופיעים בתלמוד:
הסוגיה מספרת על מחלוקת בין רבי אליעזר ובין חכמים, בשאלה של טומאה וטהרה של כלים. רבי אליעזר סבר שהכלי נשוא הדיון אינו מקבל טומאה, ואילו החכמים סברו שהוא כן מקבל טומאה. רבי אליעזר היה בדעת מיעוט, ומשלא הצליח לשכנע את החכמים באמצעות טיעונים, ניסה לשכנע בצדקתו על ידי אותות ומופתים שחולל; הוא גרם לעץ החרוב לזוז מאה אמה, לאמת המים לשנות את כיוון הזרימה, ולקירות בית המדרש לנטות. למרות זאת, החכמים לא זזו דעתם, ורבי יהושע אף גער בקירות על התערבותם במחלוקת בין חכמים.
בשלב זה, יצאה בת קול משמים ואמרה "מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום". כלומר, התערבות מפורשת של בורא העולם לטובתו של רבי אליעזר!
על כך השיב רבי יהושע באמירה המפורסמת: "לא בשמים היא". רבי יהושע התריס כלפי בורא עולם, ואמר לו שלאחר שניתנה התורה בהר סיני, ההכרעות בשאלות של פרשנות התורה נתונות בידי החכמים ולא בידי שמים, ודרך הפסיקה היא לפי דעת הרוב.
על כך הגיב בורא עולם במשפט הידוע:
"נצחוני בני נצחוני בני."
המילים "נצחוני בני נצחוני בני" נחרטו בזיכרון הקולקטיבי, והשתרשו כמטבע לשון.
לפי הפרשנות המסורתית, כשאומר בורא העולם "ניצחוני בני נצחוני בני", הוא מסכים עם עמדתם של חכמים, לפיה מעת שמסר את תורתו לבני האדם, הפקיד בידיהם גם את האוטונומיה לפרש את הכללים על פי הבנתם. הוא הוציא מידו את מקור המים החיים, ומסר אותו לישראל על מנת שימשיכו את הזרם והתנועה, גם על ידי פרשנות ופיתוח של ההלכה. בורא עולם שחרר את אחיזתו בסמכות לקבוע את הכללים שנגזרים מהתורה שהופקדה בידי העם. כעת הסמכות נתונה אך ורק בידי בני האדם, אך נקודת המוצא היא שהם לא משנים את המקור ואת השורש, ופועלים לפי עקרונות העל שנקבעו על ידו.
אם נאניש את בורא העולם, אפשר לנסות לנתח את "הלך הרוח" שלו אל מול האירוע. יש אפשרות להציע עמדות סותרות; שמא אמר את המילים "ניצחוני בני" בחיוך? שמא מתוך גאווה על תבונתם של חכמים? ואולי הוא אמר את המילים באנחה ובצער? ואולי באירוניה?
האל ברא את העולם, יצר את הכללים ואת ערכי היסוד. על פני שנים התפתח ונוצר עם, והאל סימן את משה כמנהיג, טיפח וגידל אותו, לימד אותו נורמות, ערכים ומורשת. אט אט התבססה מנהיגותו של משה, וסמכותו התגבשה – בעזרת הנחיה מלמעלה, אך בהחלט גם מתוך יכולות מולדות, ניסיון שנצבר על ידי עשיה, ולקחים שנלמדו מטעויות. במקביל, ובעזרת יועץ ארגוני חכם (יתרו), נבנתה גם "כוורת" של הנהלה והנהגה (שרי המאות, האלפים וכו'), שאפשרה לנהל את המערכת הגדולה ביעילות.
בשלבים המוקדמים של מנהיגותו של משה והתפתחות העם, הייתה זכות ההכרעה תמיד בידי בורא העולם, אולם אפשר לראות תהליך הדרגתי של העברת השרביט לדור הבא. בתחילה, משה ממלא הוראות ומלא בחשש ואף בהסתייגות מקבלת יעוד ההובלה שהוכתב לו. בהדרגה משה נכנס לתפקיד, מרגיש את גודל האחריות, ולאט לאט מגיע למצבים שבהם הוא מציג עמדה שונה מזו של בורא העולם. מתפתחת דינמיקה של "החלפת דיעות" ואף עצמאות שלוקח משה, כשלא ממלא בדיוק את ההוראות (מכה בסלע במקום לדבר אל הסלע). כאילו אומר, אני חושב שאני יודע טוב יותר מה נכון לעשות עכשיו. משה מרשה לעצמו להתדיין עם בורא העולם ולקיים אתו דיאלוג ואף משא ומתן. לעתים משה טועה ומשלם על טעויותיו, אך ודאי שגם לומד מהן. לפעמים משה מסמן שהתפקיד גדול עליו ומעייף. אפשר לחשוב גם על כך שקשה להיות בעל אחריות בלי שקיבלת את מלוא הכוחות והסמכויות.
כשבשלה השעה, נמסרה התורה לעם בתיווכו של משה, והפכה לנחלתו של העם. שרביט ההובלה נמסר למשה, והאל ויתר על סמכותו וכוחו בכל הקשור ל"ניהול השוטף" ולקביעת הכללים.
כך, נדבך אחרי נדבך נסללה הדרך להעברת ה"שליטה" על התורה לדור ההמשך, וכעת העם, ולא האל, מחזיק בזכויות לפרש כהבנתו, לפתח ולקדם את החיים על פי התורה, לשלבי ההתפתחות הבאים.
משהסתיים תהליך ההעברה, יכול הקב"ה לומר בסיפוק: "ניצחוני בני". הסיפוק יכול להיות מהול בחשש – האם ידעו לעמוד במשימה? ובהסתייגות – אני הייתי עושה זאת אחרת. אך בכל מקרה, האל לא חוזר אחורנית, ומאפשר למים החיים לזרום מהמקור שאותו הוא יצר.
הדברים האלה מפגישים אותנו לא רק עם עולם הכללים ההלכתי, אלא עם התהליכים שמתלווים להעברת השרביט מדור לדור בחיי המעשה.
אני מבקשת לפסוע מתוך האמירה "ניצחוני בני, ניצחוני בני", אל מחוזות אחרים. מזמינה להתבוננות כדי ללמוד ולהבין עוד על מה שמתרחש בין ההורים, כדור המייסד של עסק משפחתי, לבין צאצאיהם, בשלב של העברת שרביט הניהול לדור ההמשך בעסק המשפחתי.
נעשה הקבלה בין בורא העולם לבין ההורה המייסד (השימוש בלשון זכר אך הכוונה, כמובן, לשני המינים), משה מייצג את הבן הממשיך שמסומן כמי שיוביל את תהליך ההעברה הבינדורית, ובני ישראל הם שאר בני המשפחה.
אם נשליך מהניתוח דלעיל על תהליכים בחיי עסק משפחתי נמצא הקבלות מעניינות ומלמדות. בכל עסק צריך לתכנן את הבאות ולצפות למרחוק. בעסק משפחתי, יש היבטים נוספים שכדאי וחשוב להתייחס אליהם.
כאשר ה"ילדים" או מי מהם עובדים בעסק, אולי הם ממלאים תפקידים שונים, בין אם לפי צרכי העסק ובין אם לפי ההתאמה האישית שלהם לתפקיד, ויש גם אפשרויות נוספות. במקרה זה, התכנון לעתיד מחייב לצאת מאזורי הנוחות, ולחשוב איך מאפשרים לדור ההמשך לצמוח ולהתפתח, כך שיום אחד יוכל לתפוס את מושכות הניהול והבעלות באופן מיטבי וללא זעזועים בעסק או במשפחה.
מי שמעוניין בכך, צריך להחליט לעבור לשלב הביניים, שבו נדרשת השקעה שממוקדת במטרה ברורה: לגדל ולטפח את ממשיכי הדרך. כפי שבורא עולם הכין את משה ואת העם לשלב הצמיחה הבא, כך יש ללמד את הצאצאים (או מי מהם) את הדרך;
והדרך משמעה כללים והנחיות, אך לא פחות מכך גם חזון, צורת חשיבה, התנהלות וערכים. וכן, יש לאפשר גם להתנסות ולטעות, כל עוד המחיר לא צפוי להיות הרסני.
בשלב הנכון (נכון להורים, נכון לילדים ונכון לעסק), דור ההורים צריך להתחיל תהליך מדורג, מושכל, מתוכנן ומנוהל, של העברת סמכויות לדור ההמשך, עד לשלב שבו דור ההמשך מסוגל להוביל את העסק והמעבר הבינדורי יתרחש באופן אורגני, ויתקבל בטבעיות בסביבה העסקית ובסביבה המשפחתית.
מה קורה להורה המייסד בשלב זה? זה תלוי בהרבה גורמים, ולא כאן המקום לנתח את כולם. אבל, בהנחה שהתהליך מתחיל כאשר ההורה נמצא במלוא כוחו ומרצו, אין ספק שהרגשות מעורבים, והחששות מגוונים. נביא חלק מהם:
פעמים רבות העסק מזוהה עם המנהל הכל יכול והיודע כל, והוא מצדו מזוהה עם התפקיד. זה ממלא מאד, ובהחלט אפשר להרגיש מאוים משינוי המצב.
פעמים רבות בעל השליטה מעוניין להמשיך בפעילות עניפה ומאומצת כל עוד הוא יכול. העברת התפקיד למישהו אחר מחייבת למצוא לעצמו תחליף הולם שימלא את יומו ויתן לו תחושת משמעות.
לא מעט פעמים, ההורה שמוביל עסק מלא באנרגיה וביכולות יוצאות דופן, וקשה לו לראות איך צאצאיו יבינו את העסק ויצליחו להמשיך את חזונו. קשה לקבל שהעסק ינוהל בצורה שונה מזו שהתכוון לה. לאנשים רבים קשה לחשוב על צורך חיים אחרת או על דרך שונה למלא את יומם.
לעיתים נכנסים שיקולים של פרנסה וקיום כלכלי, בהעדר פנסיה מתאימה או מקורות הכנסה מחוץ לעסק.
ולפעמים דור ההמשך אינו מעוניין לקחת על עצמו את ניהול העסק המשפחתי.
מאתגר בהחלט, ואכן פעמים רבות האתגרים המורכבים הללו מונעים את ההתמודדות בזמן הנכון.
שמא נוכל לשאוב השראה מהמודל שהציב בפנינו בורא העולם; אין לאף אחד ספק שמשה אינו יכול להשתוות לבורא העולם ביכולותיו. ואין ספק שבורא העולם יכול היה להמשיך בניהול עולמו ללא הנחלת תורתו לבני האדם. לצד זאת, אנו רואים שלהגשמת המטרה של הנחלת התורה לבני האדם יש צורך במשה, האנושי, הבוסרי והרענן. יש צורך בו כדי להנהיג את העם וכדי להוציא לפועל את התוכנית. אנחנו מגלים בהדרגה את הקול הייחודי של משה, והכח המיוחד שיש לו דווקא מהיותו בן אנוש.
כך גם במשפחה העסקית; ביחסי גומלין שבין האב לבין הבן, ניצב מחד המייסד הכל יכול, שהוא גם אב וגם מייסד, ומולו ניצב הבן, שהוא גם צאצא וגם ממשיכו העסקי. הבן הוא פוטנציאל שיש לממש, והאב יכול להיות רב ערך בהוצאת כשרונותיו של הבן מהכוח אל הפועל. גם הבן כשרוני אך אולי באופן אחר מאביו, והשונות יכולה מאד להועיל לעסק הקיים.
לפעמים, הדרך השונה שמוביל דור ההמשך מתאימה יותר למצב הנוכחי, מהדרך שהוביל האב, שהיתה נכונה לשעתו.
ההורה צריך להיות מספיק גדול ובוטח בעצמו כדי לשחרר לדור ההמשך, ומספיק אבהי ומעניק כדי לפרגן לדור ההמשך. עליו להיות מודע לכך שיש דרכים שונות להגיע לתוצאות טובות, ובהחלט אפשרי שדור ההמשך לא יפעל בדיוק לפי התוכנית שנהגתה על ידו כאשר חזה את ההתפתחות העסקית. הורה שישאף לחזות בהתפתחות של ילדיו כמובילי העסק, ויחכה בציפייה ליום שבו יוכל לומר בגאווה: "ניצחוני בני", הוא ההורה שיוכל ויצליח להוביל את ילדיו אל עבר ההתפתחות, הצמיחה וההצלחה. כל זאת, מבלי לבטל את הלגיטימיות של רגשות אחרים שיכולים להעסיק את ההורה בתהליך זה. עליו להיות מודע לרגשותיו המעורבים, עליו לקבל את העובדה שיש בו גם צער של פרידה, וחששות לעסק אך גם לעצמו, אך עליו להיות מסוגל לקבל זאת באופן הרמוני, כחלק ממעגל החיים ומעגל הבריאה.
מומלץ להורה לחפש ולמצוא דרכים שיאפשרו לו להרגיש משמעותי למרות השינוי, להפנים את ההבנה שהוא לא מתייתר כאשר ילדיו ממשיכים את המורשת שלו ולוקחים את זה הלאה. שווה למצוא נתיבים בתוכו כדי ללמוד להיות אב שגאה בהתפתחות של ילדיו, ומנהל מוכשר שמשקיע בטיפוח מנהלים מוכשרים ואינו מאוים מצמיחתם.
ההצלחה והסיפוק יקרו כאשר הדור המייסד ודור ההמשך יוכלו לעמוד שכם אל שכם, כשהם רוחשים זה לזה אמון וכבוד, חולקים הערכה לדרך שנעברה ולנתיב שסומן, מכבדים את איכות הקיום בזמן ההווה, ושותפים ברצון לפלס דרך אל עתיד טוב לכולם.
ומי שאביו אמר לו בלב שלם "נצחוני בני", יוכל בתורו להנחיל לצאצאיו שלו את אותה תורה מתוך שלמות ושמחה.
